פורטוגל חלק ב'
חלק ב: מונסנטו, אשרלרה, פאידו, ליסבון
הטיול ממשיך, והחוויה הקולינרית שהיא פורטוגל ממשיכה להתגלות בפניי:
הדג הפופולרי ביותר בפורטוגל הוא דג הבקלה, הוא נמצא בכל תפריט, בסופרים יש משטחי דגים עצומים מיובשים והוא מוצא בכל מסעדה כדג COD , אל תתבלבלו זה בקלה.
מקבלים חתיכת דג גדולה צלויה, או מטוגנת דג יבש עד מוות, טפל ולעיתים שוחה בשלולית שמן – אל תזמינו!
אנחנו נכנסנו למסעדה שפיתחה סמל מישליין, חשבנו שהצלחנו בגדול. אבל מה שלא שמנו לב הוא כי השלט אכן מישליין אך ללא כוכב רק עם סכין ומזלג, בקיצור השילוט לא ברור וגם האוכל לא!
משהו מכיר סמל כזה?
בכל מקרה הזמנו דגCOD ואכלנו אותה BIG TIME
בימים הבאים בהם טיילנו בטירות נפלאות, נסענו קילומטרים עד לבולדרים (בתים הבנויים בהר), ראינו נופים וגם הפעם הלכנו קילומטרים רבים, מבחינה קולינרית היינו מעט מתוסכלים מהחוויה הפורטוגלית ונכנסנו למסעדות איטלקיות. שם ידענו שלא ניפול ולפחות נאכל משהו מוכר.
עד שלב זה לא נפלנו מהאוכל הפורטוגזי ואפילו התאכזבנו קלות, כשהגענו לעיר הגדולה ליסבון קיבלנו חוויה מתקנת עליה אספר בהמשך.
המשכנו בנסיעה ונתקלנו בגידולי דובדבנים אשר נמצאים בכל מקום בפורטוגל, דובדבנים ענקיים, בצבע בורדו, מתוקים.. כיף, כיף, כיף!!
קנינו 5 קילו ונזכרתי בסצינה מהסרט "המכשפות מאיסטיוק" עם ג'ק ניקולסון, חווית דובדבנים למי שזוכר.
מהדובדבנים מכינים גם את ליקר הדובדבנים המוכר בפורטוגל בשם GINJINHA, בחלק מהמקומות מוגש בכוסיות שוקולד קטנות, מדהים לשתות את הליקר בכוסית כזו שילוב טעמים מופלא.
בהמשך היום הגענו ל PIADAO עיירה על חוף האוקיינוס האטלנטי, שם נכנסו למסעדת דגים SARDINHA RESTURANTE, המגישה מוצרים טריים מהים
כאן כבר הבנו שמצבינו הקולינרי משתפר פלאים, הכל טרי,נעשה ונצלה על המקום. מה שנקרא מהים לצלחת.
היעד הבא כבר היה העיר ליסבון, העיר תוססת, מלא הסמטאות קטנות שנפתחות לחיים בערב ורק מתחשק ללכת בהן לאיבוד.
בכל סמטה יש עשרות פאבים הפועלים החל מאחר הצהריים וליד כל אחד כזה יש מנגל קטן ומיד מעלה סרדינים על האש. פשוט בכל פינה.
מוסיקה יוצאת מהפאבים, חברה צעירים ממלאים את הרחובות, עד כדי כך שאפילו הדיירים המקומיים שחלקם אנשים מבוגרים יוצאים לרחובות למכור סרדינים, פרחים, בירה וכל דבר שניתן.
חוויה צעירה ממליצה מאוד!
בערב הראשון יצאנו לחוות את העיר והתגלגלנו לאזור מלא גרפיטי, מזנוני בירה, מאכלי רחוב, זמרת ששרה שירים מקומיים והרבה סנגריה ומוחיטו
ביום השני לבילויינו בליסבון שוב קרענו את הרגליים לטייל בעיר. הטיול שלנו התרחש בזמן המונדיאל כך שבכל פינה היות אוהלי ענק עם מסכי טלוויזיה, בירה זורמת כמו מים ומלא, מלא אנשים.
כמובן שגם אנחנו עצרנו לראות ולחוות, אבל אחה"צ כשכבר היינו רעבים עצרנו בפינת רחוב, מסעדת פועלים כזו בלי שם. מיד שמו לנו דג וסרדינים על הגריל שנטרפו בשניות.
הכל טרי מהים טעים למות, אפילו לסרדינים יש מלא עצמות קטנות וממש צריך להיזהר, זה האוכל המקומי ואי אפשר לברוח ממנו.
בערב האחרון הלכנו למועדון פאדו. מה זה פאדו? שירה פורטוגזית שהתפתחה מכך שהגברים הפליגו לחודשים לגלות ארצות ולהביא תבלינים לפורטוגל והנשים העצובות מחכות בנמל על החוף לחזרתם. התפתחה שירה שדומה קצת לסגנון שירי הדיכאון של אבי ביטר אבל בפורטוגזית, חוויה מקומית, בחו"ל צריך להישאר עם ראש פתוח.
המועדון הוא גם מסעדה וגם הופעה, בזמן ההופעה אין לאכול או לנשום, חייב להיות שקט מוחלט. ההופעה היא בפרקים של כרבע שעה ובין לבין מוגש האוכל.
דווקא שם הזמנו תבשיל אורז פירות ים שהיה טעים באופן יוצא דופן ואפילו נהנינו מההופעה שלא הייתה כבדה מידי.
מועדון מומלץ ____
_________( שם וכתובת המועדון)
מעבר לכל המסעדות בכל יום עצרנו להפסקת קפה, ניסינו קינוחים מקומיים ובעיקר נהנינו במאפיה המאוד מפורסמת לפסטל דה נטה הקרמי – PASTLE DE BLEM , הממוקם ברובע בלם בליסבון ומה הכי טעים? השרופים אילו כם הקרום השחור, תזכרו
